בלוג

כיצד יש לנהל תיק רשלנות רפואית?

 

תביעות רשלנות רפואית הפכו בעשורים האחרונים לתביעות שכיחות. מגמה זו שהחלה במדינות המערב, התעצמה בעשור האחרון גם בישראל. עד לעשור האחרון האזרח כצרכן שירותי בריאות קיבל כמעט ללא עוררין את החלטות הצוות הרפואי באשר לטיפול הרפואי בו גם כאשר הטיפול לא הוביל לתוצאה הרצויה ואף גרם לנזקים קשים (נכות) ואף למוות. אולם עם חקיקת חוק זכויות החולה הוא שינה את פניו. כיום רובם הגדול של המטופלים מודעים לזכויותיהם ולחובות הצוות הרפואי כלפיהם ולכך שחריגה מנורמת הטיפול הרפואי הסבירה, יש בה כדי לגבש עילת תביעה בגין רשלנות בטיפול רפואי.

תביעת רשלנות רפואית דורשת ידע בתחום הרפואי והמשפטי, והיא אינה דומה במהותה לתביעות אחרות שכן עם הגשת התביעה (למעט מקרים חריגים שקיבלו את אישור בית המשפט) נדרש התובע להגיש חוות דעת רפואית בד בבד עם הגשת כתב התביעה. יותר מכך, לא כל טיפול רפואי ייחשב רשלנות רפואית, וחשוב מאוד להבדיל בין סיבוך רפואי לבין רשלנות רפואית. חשוב מאוד לפנות לקבלת ייעוץ משפטי טרם ההחלטה להגיש תביעה לרשלנות. ייעוץ ראשוני זה, אשר ניתן לרוב ללא עלות, יעזור לכם למקד את הטענות והנזקים שבגינם אתם מבקשים לתבוע, ויעזור לכם בהכוונה נכונה ובמיצוי זכויותיכם בהתאם לנסיבות.

מהי רשלנות רפואית?

רשלנות רפואית היא תוצאה בלתי סבירה של טיפול רפואי, אשר יכולה הייתה להימנע. תוצאה בלתי סבירה של טיפול רפואי היא גרימת נזק לחולה במקום להועיל לו.
על מנת שטיפול רפואי שמסתיים בפגיעה של החולה, ייחשב טיפול רפואי רשלני, החוק מחייב
קיומם של ארבעה תנאים עיקריים:
1. הוכחת קיומה של חובת זהירות
2. הוכחה כי החובה הופרה
3. החולה נותר עם נזק כתוצאה מהטיפול הרשלני
4. קיומו של קשר בין הפרת החובה לנזק

במקרים של רשלנות רפואית יש להוכיח כי הרופא כשל בטיפול הרפואי שנתן לחולה, וכי במבחן הרופא הסביר היה צריך הרופא לצפות כי הטיפול המסוים שניתן או לחילופין אי-מתן טיפול מסוים יגרום לנזק לחולה – "מבחן הרופא הסביר".

מבחן הרופא הסביר

בפני בית המשפט, בבואו לקבוע האם טיפול רפואי מסוים הוענק לחולה במהלך התנהלות רשלנית של הרופא או מי מטעמו, עומדים שיקולים רבים. אחד השיקולים הנפוצים, המהווה פעמים רבות את סלע המחלוקת, הוא עמידתו או אי-עמידתו של המטפל במבחן ה"רופא הסביר".

כדי לקבוע כי טיפול רפואי מסוים נעשה ברשלנות, אשר בגינה נגרמו לתובע נזקים, פיתח בית המשפט את מבחן ה"רופא הסביר". במבחן זה בודקים האם פעולותיו של הרופא במהלך הטיפול הרפואי (מתחילתו ועד סופו) נעשו על פי הנורמות המקובלות בעולם הרפואה ובשימוש במכשור המתאים והמתקדם ביותר שברשותו. על הרופא להעניק טיפול המגובה בספרות המקצועית בתחום ונתמך בניסיון הקודם בטיפול במקרים זהים.

תיק רשלנות רפואית

חשוב להדגיש ולומר כי לרוב אין מדובר בטיפול רשלני של רופא זה או אחר. לרוב ניווכח כי ההתנהלות הכוללת של הטיפול הרפואי בחולה הייתה רשלנית, הן בחוסר דיווח או בחוסר תשומת לב של הצוות הרפואי באשר לסימנים המקדימים להתדרדרות החולה או הופעתם של תופעות לוואי שיש בהן כדי לסכן את חיי החולה. מניעת תופעות אלו או תשומת לב של הצוות הרפואי לסימנים המקדימים, היה בהם כדי להציל את חייו.

גם במסגרת הקהילה נדרש החולה לטיפולים של גורמים שונים, וחשוב כי הצוות הרפואי המטפל בחולה, יכיר את ההיסטוריה הרפואית של המטופל וידע לעשות אינטגרציה של הנתונים, המופיעים בתיקו הרפואי, כדי להציע למטופל את הטיפול הרפואי הטוב ביותר עבורו מתוך האופציות הטיפוליות האפשריות.

הסכמה מדעת לטיפול רפואי

על הצוות הרפואי חלה החובה ליידע את החולה באשר לטיפול הרפואי המוצע, כולל הסכנות ותופעות הלוואי שיש לצפות להן במסגרת הטיפול, וסיכויי ההחלמה. זאת כדי לאפשר לקבל הסכמתו מדעת של החולה לטיפול הרפואי המוצע.

חוק זכויות החולה קובע עיקרון יסוד בסיסי וחשוב, המהווה את אחת מאבני היסוד של הטיפול הרפואי. לפי העיקרון, לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת. דהיינו, המטפל חייב לקבל את הסכמת המטופל לכל טיפול בטרם יינתן.
כיוון שכל אדם הוא אדון לגופו, לו הזכות להחליט איזה טיפול רפואי יינתן לו, ולכן כל טיפול מצריך קבלת הסכמה מראש לפני נתינתו. כדי שההסכמה לטיפול אכן תהא "מדעת", כלומר שקולה ורציונאלית ולא הסכמה לדבר-מה ערטילאי ולא ידוע, החוק מחייב את המטפל למסור את כל המידע הרפואי הנחוץ למטופל אודות הטיפול המתוכנן.

ברוח זו קבע בית המשפט העליון כי "החולה אינו אובייקט. הוא הסובייקט הנושא בתוצאות הסיכון והסיכוי שנוטל הרופא בבוחרו בדרך הטיפול. על-כן עומדת לו זכות-יסוד, הנובעת מן האוטונומיה של הפרט, להחליט מדעת, כלומר בידיעת העובדות הרלוואנטיות, אם להסכים לטיפול הרפואי המוצע לו".

חשוב להבהיר כי הסכמה מדעת יכולה להינתן באחת משלוש דרכים: בכתב, בעל-פה או בדרך של התנהגות. הדרך הראשונה והעדיפה, כמובן, היא מתן הסכמה בכתב שכן באופן כזה ניתן יהיה להוכיח בעתיד את מתן ההסכמה, אם הדבר יידרש. לכן, ברוב המקרים, המטפל (או המוסד הרפואי) מכין מסמך בכתב, שבו מפורט המידע הנמסר לחולה. על מסמך זה חותם המטופל לאחר שקרא אותו בעיון, ובכך מביע את הסכמתו לטיפול. מובן שעל המסמך להכיל את כל המידע הרפואי שיש למסור למטופל, כפי שנקבע בחוק זכויות החולה.

הדרך השנייה היא מתן הסכמה לטיפול בעל-פה לאחר שניתן הסבר לגביו מאת המטפל. דרך זו עדיפה פחות מבחינה משפטית שכן היא מקשה על הוכחת ההסכמה מדעת בהיעדר ראייה בכתב.
הדרך השלישית למתן הסכמה היא באמצעות התנהגות, כלומר המטופל אינו אומר מפורשות כי הוא מסכים לטיפול, אלא מתנהג בדרך המאפשרת למטפל להבין כי הוא מסכים לביצוע הטיפול. גם דרך זו פחות עדיפה מבחינה משפטית בשל הקושי להוכיח את ההסכמה.

אופן ניהול התיק

• שלב ראשון וחשוב בניהול תיק רשלנות רפואית, הנו איסוף כלל התעודות הרפואיות, המסמכים והראיות שיש בידך על מנת לבסס תביעתך כנגד הגורם המעוול (המזיק). במידה והנך מיוצג, ידאג צוות המשרד להחתימך על טופס כתב ויתור על סודיות רפואית, על מנת לאסוף את התעודות הרפואיות מבתי חולים וקופת החולים בה הנך מטופל. איסוף המסמכים הנו שלב חשוב בניהול התביעה שכן הוא מאפשר לצוות המשרד להתחקות באופן יסודי על אופן הטיפול הרפואי והשתלשלות האירועים הכרונולוגית שהובילה לרשלנות בטיפול.
• לאחר שהמשרד יסיים באיסוף המידע הרפואי, תופנה לבדיקת מומחה אשר יעריך את הנכות (הנזק) שנגרם לך כתוצאה מהטיפול הרפואי, וכן יקבע האם הטיפול הרפואי שניתן לך, יש בו כדי לבסס עוולת רשלנות כנגד הצוות הרפואי.
• עם סיום כתיבת חוות הדעת ואיסוף כלל המסמכים הרלוונטיים להגשת התביעה יגיש המשרד כתב תביעה לבית המשפט הרלוונטי, הנקבע בהתאם לאומדן הנזק. תיק תביעות שסכומן עד 2.5 מיליון שקל, יוגש לבית משפט השלום. תביעות העולות על סכום זה, יוגשו בבית המשפט המחוזי. על התובע חלה החובה להמציא לנתבעים את כתב התביעה. שלב זה הוא שלב היוצר אצל לקוחות לא מעטים אי-נחת שכן משלב זה הצוות הרפואי שטיפל בחולה, מיודע על הגשת כתב התביעה כנגדו, ולא פעם אנו נדרשים לשאלה "האם בגלל הגשת התביעה יופסק הטיפול הרפואי בי על ידי המוסד שאני תובע". על שאלה זו כמובן יש לענות בשלילה שכן אין בהגשת התביעה כדי למנוע ממך את המשך מתן שירותי הרפואה, שלהם הנך זכאי במסגרת המוסד. זאת אם אתה מחליט להמשיך ולקבל את השירותים הרפואיים במוסד זה.
• לאחר הגשת כתב התביעה קיימת לנתבע/ים זכות קנויה בדין להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום. בכתב ההגנה יפרט הנתבע את קו הגנתו ויתמודד עם הטענות שהועלו כנגדו בכתב התביעה, תוך התייחסות למלוא המסמכים והראיות שהוצגו בכתב התביעה.
• לאחר הגשת כתב ההגנה כל צד מגלה לצד האחר את המסמכים ואת הראיות הקיימות ברשותו כדי להוכיח את טענותיו. בתביעה אזרחית כמו גם בתביעת רשלנות רפואית על התובע להציג בפני הנתבעים כל מסמך הקיים ברשותו שיש בו כדי לבסס את טענותיו, וגם הנתבעים מצדם חייבים לגלות כל מסמך הקיים ברשותם.
לעניין זה חשוב להדגיש כי התיק הרפואי הקיים בידי בית החולים או קופת החולים או בידי כל גורם רפואי אחר, הוא קודם כול של החולה, ולכן ככל שהתובע מבקש לקבל את תיקו הרפואי או מסמכים רפואיים אחרים הנוגעים לטיפול הרפואי בו, על בית החולים חלה החובה לאפשר לו לקבלם. אי-הסכמה יכולה להוביל את הנתבע לגלותם בצו בית משפט אם יסרב לעשות כן.

תחשיב נזק

• במסגרת ניהול תיק רשלנות רפואית נדרש המשרד המייצג להגיש לבית המשפט תחשיב נזק. כשמו, התחשיב מגלם את ראשי הנזק שנותרו לתובע בגין הטיפול הרשלני על בסיס הנכויות התפקודיות שנמצאו אצל התובע.
תחשיב נזק כולל ברוב המקרים את ראשי הנזק כמפורט להלן:
o אובדן שכר לעבר
o אובדן השתכרות לעתיד
o הוצאות רפואיות לעבר
o הוצאות נסיעה לעבר
o עזרת הזולת לעבר (עזרה שניתנה לתובע ע"י מטפל מוסמך או בן משפחה)
o הוצאות רפואיות לעתיד
o הוצאות נסיעה לעתיד
o עזרת הזולת לעתיד
o כאב וסבל
סך כל הסכום המתקבל מכל ראשי הנזק שלעיל, מהווה את סך הפיצוי המבוקש על ידי התובע.
ברוב המקרים לאחר הגשת תחשיבי נזק יציע בית המשפט סכום ריאלי לפשרה בין הצדדים, וכל שקיימת הסכמה של הצדדים לבית המשפט יסתיים התיק בשלב זה, והתובע לא יידרש להמשך ניהול הוכחות ומתן עדויות נוספות. אם אחד הצדדים יתנגד להצעת בית המשפט, יעבור התיק לניהול הוכחות, שלאחריו יינתן פסק דין.

עו"ד רשלנות רפואית – דורית קורץ